ללכת עם הגוף

מרכז שיקומי רב תחומי לטיפול בספורטאים ורקדנים

*שם:
*טלפון:
אימייל:
*הערה:


  • מניעת פציעות אצל רקדנים

    הקדמה
    אל הריקוד, יש להתייחס כאל כל פעילות ספורט אחרת הדורשת את כל המרכיבים הדרושים לביצועה הנכון וביניהם:
    - חיזוק שריר
    - הארכת התנועות באמצעות שליטה על התנועה, שיפור הקואורדינציה הבין שרירית וכד'
    - גמישות מותאמת
    - תזונה נכונה
    - עבודה מנטאלית על נקודות ההצלחה, מוטיבציה וחוויה

    בסדרת כתבות אלו, נדבר על כמה מן המרכיבים שחשובים כדי לשמר את העוסקים בריקוד ובעבודה פיזית על הבמה. כמו הרקדנים, גם העוסקים בספורט יוכלו להפיק ידע מכתבות אלו.

    חלק ראשון: מניעה או טיפול?

    כספורט תרפיסט שעוסק רבות בטיפול ברקדנים, אני נתקל כל הזמן בשלב הטיפול כאשר הפציעה כבר התרחשה. לעיתים, פציעות קלות ניתנות לטיפול יעיל ובזמן קצר, מה שמאפשר להחזיר את הרקדן לבמה במהרה, אך כמובן שלא כך אמור להיות וההימור הוא מיותר וניתן למניעה.

    חלק חשוב מהטיפול במרכז  "ללכת עם הגוף"  הוא החינוך של הרקדנים ואנשי הספורט כיצד להמנע מפציעות נפוצות בהתאם לסוג הפעילות בו הם עוסקים, בהתאם למבנה גופם ובהתאמה מוחלטת לאורח החיים האישי והמקצועי.

    אני מאמין שפעילות מניעתית היא חלק בלתי נפרד מההופעה של אותם השחקנים ורקדנים , וכפי שקוראים תסריט לפני שמשחקים את הדמות, כפי שלומדים את התפקיד לפני שרוקדים בלהקה – יש ללמוד את נקודות התורפה, את סיכויי הפציעות ולהכין את הגוף בהתאם.

     

    איך רקדנים עושים זאת?

    1. במהלך לימוד התפקיד, הצעדים הטכניים, השילוב שלהם בהופעה, יש להעריך את רמת הפיזיות בכל מקטע (Number). רצוי שאיש מקצוע יהיה מודע לפציעות קודמות כדי לדעת להתאים את המניעה כבר בשלב הזה.
    2. בוחרים את האזורים עליהם נעמיד את רוב העומס ואותם נחזק ב"שרשרת תנועתית עולה" כלומר מהמקום הראשון שנוגע ברצפה ועד אותו האזור שיחזיק את משקל הגוף.
    3. מגמישים את הגוף ומאריכים את התנועות כדי לאפשר לעומסים להתפזר על שטח גדול יותר ולגרום לפחות שחיקה.

    תכנית האימון למניעה צריכה להתבצע ביחד עם הבמאי ומנהל החזרה לבין הספורט תרפיסט עוד בהכנת הרקדן – זאת כדי להגיע לאיזון מושלם בין מסת השריר, הכוח והגמישות, שלא כל חיזוק משרת את ההופעה, את התפקיד או את הדמות במחול.

    בשלב השני, צריך ללמד את הרקדן כייצד להתנהג כאשר פציעה מתרחשת. גם אם אין ספורט תרפיסט שיטפל במקום, ניתן להעניק טיפול ראשוני טוב, יעיל ומונע נזקים. כל זה, רצוי שייתבצע בהדרכה מתאימה לרקדנים.

     

    לסיכום

    הגוף של הרקדן הוא כלי העבודה שלו. כפי שאנו דואגים שכל כלי העבודה שלנו יהיו מוכנים למשימות השונות, דואגים להחליף את הדברים שמתקלקלים ולטפל בטיפול שוטף ובתחזוקה, כך גם צריך לנהוג עם גוף הרקדן. הדרכה מתאימה תמנע פציעות שבסופו של דבר עשויות להיות בעלות משמעות אומנותית וכלכלית גדולה יותר.

  • שילוב בין פעילות איירובית ואנאירובית לצורך שריפת קלוריות מוגדלת

    השריר הוא איבר המורכב מחלבון אשר לצורך תפקודו דורש הרבה אנרגיה. בחיי היום-יום, על אף שאיננו מייחסים לכך חשיבות גדולה, אנו מפעילים המון שרירים שמאפשרים לנו מצד אחד לבצע פעולות יזומות כמו הליכה, עליית מדריגות, אכילה – ומצד שני לתפקד בפעולות פסיביות יותר, כגון המידה, ישיבה, שימור יציבה בנהיגה ועוד.

    ככל שהשרירים דורשים אנרגיה גדולה יותר, כך מחזור הדם נאלץ לפעול מהר יותר, לספק חמצן ולסלק דו-תחמוצת הפחמן, כך שגם הלב הוא מרכיב חשוב בפעילות הכוללת של שרירי הגוף.

    יצירת מסת שריר גדולה יותר, מאפשרת יצירת רשת כלי דם עשירה יותר וחזקה יותר, שתספק דם לתאים. מכאן, שיצירת מסת שריר חזקה יותר, מחייבת פעילות לב-ריאה טובה יותר.

    המסקנה הראשונה שכבר ניתן להסיק היא שפעילויות איירוביות ואנירוביות קשורות קשר הדוק אחת למשנה ותורמות אחת להעצמת השנייה. כלומר, לצד פעילות כוח בחדר כושר (הרמת משקולות, פילטיס ועוד) מומלץ לעשות פעילות אירובית (ריצה, הליכה, שחייה, וכו'), בכך נגדיל את הפוטנציאל הלבבי שלנו.

    בחלקו השני של מאמר זה, אתייחס לצריכה האנרגטית של מסת השריר.

    כאשר מתאמנים במשקולות או בפעילות היוצרת מסת שריר, נקראים סיבי חלבון. אותם הסיבים, מתחדשים ומתחזקים במהלך המנוחות ובכך יוצרים רשת תאים גדולה יותר משהייתה בטרם תחילת האימונים. זאת הסיבה שניתן לראות בבירור את "חיטוב" השרירים ואת העלייה בגודלם אצל אנשים שמתאמנים באופן יזום בחדרי הכושר.

    אם יש יותר תאים ויש יותר כלי דם, צריך לספק יותר אנרגיה. כלומר, צריך "לשרוף יותר קלוריות" על ידי אותם השרירים. כך שניתן להסיק שאם נגדיל את המסה של השרירים בגוף, בסופו של דבר, גם בזמן המנוחה מהפעילות הגופנית, כאשר השרירים נבנים וזקוקים לתחזוקה שותפת, אנו נשרוף יותר קלוריות מאשר אם לא היינו מפתחים מסת גוף שרירית.

    אין כוונה לחנך את הציבור לעסוק בפיתוח גוף תחרותי (Bodybuilding). מספיק להגדיל באופן מבוקר את מסת השריר עם דגש על הקבוצות "הגדולות" ואלו הם: שריר הרגליים, שרירי הגב, שרירי הבטן ושרירי החזה.

    דוגמא לאימון שמאפשר לנו להגדיל את מסת השריר ולשרוף יותר קלוריות זה האימון המשלב פעילות איירובית ואנאירובית באופן הבא:

    10 דקות הליכה מהירה (קצב של 5.5 קמ"ש)

    15 דקות פעילות מחזורית:

    -         15 שכיבות שמיכה

    -         20 כפיפות בטן ישרה

    -         12 כפיפות מרפקים הפוך על ספסל

    -         10 דקות הליכה מהירה

    -         מנוחה של 3 דקות, שתייה, מתיחות.

    -         חזרה על המחזור עוד פעמיים

    יש לנו באימון זה שילוב של פעילות איירובית ואנאירובית למשך שעה אחת. אדם ממוצע (גבר או אישה) בריא ובכושר התחלתי יכול להגיע לשריפה משוערת של 500-600 קלוריות באימון כזה בו יש את המרכיבים הבאים:

    -         פיתוח שריר

    -         סיבולת לב-ריאה

    -         אימון מקטעים (אינטרוולים)

    לסיכום: אימון משולב איירובי ואנאירובי הכולל פיתוח שריר בקבוצות הגדולות, מסייע ליצירת רקמת שריר שצורכת יותר אנרגיה ודורשת יותר שריפת קלוריות גם בזמן המנוחה, מה שבסופו של דבר, מסייע בשריפת השומן ביעילות רבה.

  • החשיבות של חלוקת האימון למקטעים כדי לשרוף יותר שומן

    תקציר

    אימון מקטעים (אינטרוולים) מאפשר לנו לנצל את המשאבים האנרגטיים של הגוף באופן אופטימאלי כדי להגדיל את ההוצאה האנרגטית באימון ואת השריפה של השומנים.


    מאמר

     

    לעיתים שואלים אותי למה לעשות עצירות בקבוצת ההליכה או באימון. מצאתי לנכון להסביר את החשיבות לעצירות בכלל במהלך האימונים האירוביים שמטרתם לשרוף שומן.

    אנו יודעים שהעבודה האנאירובית היא יעילה יותר לצורך שריפת אנרגיה מאשר העבודה האירובית. בסך הקלוריות שנרשפות באימון, ניתן לראות שמירב האנרגיה נצרכת לפעילות השרירים ומכאן שלעשות פעילות מאומצת איתם מביא לצריכה קלורית גבוהה יותר. ואם שורפים קלוריות, מן הראוי לציין שיש שריפת שומן מוגברת בפעילויות מעין אילו.

    בכללי, ניתן לציין שעלייה בעצימות המאמצים באימונים שנקיים תגביר את חילוף החומרים הבסיסי (BMR) כבר בתקופה הראשונה של האימונים. כלומר, אימונים בעצימות גבוהה, שמבוצעים בבקרה, בסופו של דבר יגדילו את כמות האנרגיה שאנו צורכים גם בין האימונים, במנוחה, בלילה, בחיי היום-יום – וזה, אומר שיש כאן שריפת שומן מתמדת ולא רק בזמן האימון עצמו.

    כאשר מאמן כושר רוצה להגדיל את ההוצאה האנרגטית של האימון, הוא יחלק את האימון למקטעים. אימון זה מכונה "אימון אינטרוואלים". ההפסקות הקטנות האלו, מהוות את זמן ה"התאוששות" ובו מתרחקים התהליכים הפיזיולוגיים הבאים:

    -         הסדרה של מערכת הנשימה וקצב הלב שמאפשרת ניצול טוב יותר של החמצן וסילוק דו-תחמוצת הפחמן.

    -         התאוששות של השרירים בכך שהם מתמלאים באנרגיה להמשך הפעילות.

    -         סילוק של חומצה לקטית מהשרירים למחזור הדם, שיאפשר לנו להמשיך בפעילות באופן יעיל.

    -         אפקט פסיכולוגי חיובי, הגברת המוטיבציה ותיקון טעויות שבוצעו במקטעים הקודמים.

    אילו היינו מבצעים אימון רציף יעילות האימון יכולה להיות ירודה אצל אנשים שאינם מאומנים. לדוגמא, ריצה שאורכה 40 דקות, תהיה יעילה רק בשלבים הראשוניים מאוד שלה וככל שנתקדם בה, הגוף העייף יאבד מהיעילות באימון. בסוף האימון נסבול מתשישות גדולה ובימים הקרובים נסבול מכאבים ועייפות מוגברת. אימון זה – סביר להניח – אצל מתאמן לא מאומן יגרום ירידה במוטיבציה והפסקה באימונים.

    לעומת זאות, אם ניקח את האימון שאורכו ארבעים דקות ונחלקו אותו למקטעים, בכל מקטע נשיג יעילות גדולה, מהירות גבוהה ושריפה קלורית גבוהה יותר.

    ככל שהמקטעים יהיו קצרים יותר, כך אפשר יהיה לנצל את המאגרים של האנרגיה בצורה יעילה יותר לצורך הגברת הכוח, המהירות, המרחק וכו'.

    אימון אינטרוולים יכול להכתב על ידי מאמן בהתאם לצורך ולמטרה. כאשר אני עובד עם מאומנים חדשים ואנו רוצים לראות תוצאות טובות, אני כותב אימון המבוסס על דופק מטרה ולא על מרחקים או מהירות. בצורה זו ניתן להשוות בין ההשיגים בין האימון שלפני שבועיים לאימון הנוכחי.

    את הדופק ניתן למדוד באמצעות שעון דופק שמכוון לפי הנתונים האישיים של המתאמן. בשעון נראה תצוגה של דופק במספרים או באחוזים ובכך נוכל לפעול באימון אינטרוולים.

    דוגמא לאימון אינטרוולים קלאסי למתאמן מתחיל, מתואר בטבלה הבאה.

     

     

    זמן (דקות אימון)      דופק (טווחים)           אופן ביצוע

    0-5                               90-98                           הליכה בקצב בינוני

    5-12                             110-120                       ריצה קלה

    12-15                           140-150                       ריצה בינונית

    15-20                           110-115                       הליכה מהירה-ריצה

    20-25                           150-160                       ריצה בינונית-מהירה

    25-30                           110-120                       ריצה קלה (התאוששות שלב א')

    30-40                           עד 100                         הליכה (התאוששות שלב ב')

    סיום אימון

     

    אימון זה מראה איך ניתן לעשות אימון אינטרוולים של מתאמן שמגיע לשני מקטעים המכונים "פיק" (Peak) בהם הוא נדרש לתת יותר מעצמו והיכולות שלו. במקטעים האחרים הוא מנצל את המשאבים הפיזיולוגיים שלו לצורך התאוששות והכנה לקראת הפיקים שלו.

    ככל השהמתאמן מאומן יותר, הפיקים נעשים קצרים יותר ועצימים יותר. זאת כדי לתרגל את היכולת של הגוף לנצל את הסוכרים, חומצת חלב וחמצן באופן מירבי לצורך החזקת האנרגיה הדרושה לאימון.

    אימון אינטרוולים ניתן לעשות לא רק בריצה אלא בכל ענף ספורט המכיל מרכיבים אירוביים (קיק בוקס, חתירה, ריקודים, קפיצה על חבל, ספורט קבוצתי, ו... הליכה בפארק).

     

  • שיקום פציעות של רקדנים בפרוטוקול בעל ארבעה שלבים

    אחת התכונות החשובות של המטפל ברקדנים הוא החשיבות של החזרה לפעילות התקינה, במהרה ותוך צמצום הסיבוכים האפשריים שנגרמו עקב הפציעה.

    הציפייה של הרקדן לשיקום מקצועי ומהיר מביא אותנו לכתוב פרוטוקולים שיקומיים שמנחים אותנו במסגרת של זמן סבירה לבצע את עבודת השיקום תוך שילוב של מספר מקצועות שיכולים להביא לתוצאות מספקות מאוד.

     

    הדגש בפרוטוקול הוא על ליווי מקצועי של הרקדן בתהליך חווייתי אישי ולא של המטפל או של צוות השיקום. בתוך כך, הרקדן גם לומד לקחת אחראיות על הפציעה, לומד להתמודד איתה, לומד את המגבלות החדשות שמופיעות ולוקח את הלמידה המשולבת הזו לצורך צמיחה והעצמה עצמית.

     

    תחומי הטיפול שיכולים להיכנס בתכנית שיקומית כזו הם מגוונים ובעיקר מותאמים ליכולות ולאישיות של הרקדן.

    פרוטוקול זה מבוסס על עבודה בשני היבטים: העבודה במסגרת הקליניקה והעבודה במסגרת הסטודיו. הפרוטוקול מבוסס על הפרוטוקול של הרקנס (1) אך מותאם בסופו של דבר לשימוש במסגרת "ללכת עם הגוף" (2) המכון הרב תחומי לטיפול בפציעות ספורט וברקדנים.

     

    תחומי הטיפול הבסיסיים הכלולים בפרוטוקול זה לאחר ההתאמה הם: פיזיותרפיה, ספורט תרפיה, אימון גופני, אימון מנטאלי ותזונה.

     

    שלב האבחון

    בשלב הקליטה של הרקדן לאחר הפציעה, יפגוש הרקדן את הצוות הטיפולי שייבחן את מצב הפציעה, בדיקת רופא במידת הצורך, הדמיות ואבחנה סופית, אבחון מנטאלי לצורך איתור נקודות כשל, איסוף נתונים הנוגעים לתזונה היומית של הרקדן ועוד.

    בשלב זה נכתב הפרוטוקול המתאים ללוח המופעים, ללוח החזרות ולאורח החיים של הרקדן, תוך התחשבות בכל הפקטורים המשפיעים על חייו האישיים והמקצועיים, מה שדורש הכירות מעמיקה עם האדם, הרקדן והלהקה בה הוא רוקד, סביבתו התומכת, סביבתו המקצועית וכו'.

     

    הפרוטוקול נכתב עם תאריכי יעד כדי לתחום את השלבים במסגרת של זמן ולתת אפשרות לבחון את השגת היעדים ואת נקודות הכשל האפשריות, מה שמבטיח עמידה ביעדים ריאליים ומניעה של פציעות נוספות בזמן ההחלמה.

    הפרוטוקול הטיפולי בארבעה שלבים:

     

    השלב הראשון (המצב החריף או האקוטי של הפציעה) הרקדן נמצא בשלב המנוחה מעבודה פיזית. שלב זה משמש לצורך הורדת הנפיחות, הכאב והתהליכים הדלקתיים שנגרמו במהלך הפציעה. רוב העבודה נעשית במסגרת הקליניקה על ידי צוות השיקום הפיזיקאלי (פיזיותרפיסט, ספורט תרפיסט, מאמן כושר) עם דגש על שמירה על המצב האירובי האופטימאלי, המשך חיזוק על החלקים הבריאים בגוף ועוד.

    באימון המנטאלי נבחן את ההתמודדות של הרקדן בנוגע לפציעה, תפיסתו מול כאב והמוטיבציה.

    ההכוונה התזונתית תשים דגש על שני דברים קריטיים בשלב הזה: התזונה שתעזור לרקדן לבנות רקמות ולהחלים מהר יותר מהפציעה ומצד שני תזונה שתשמר משקל ותמנע השמנה.

    בסטודיו הרקדן יבצע תרגילי רצפה עם המגבלות של הפציעה, יעבוד על הגמישות של החלקים הבריאים וישמור על הקשר עם הלהקה, החזרות וכו'.

     

    בשלב השני במסגרת הקליניקה נתחיל בשיקום הפעיל של האזור הפגוע, נבחן את השרשרת התנועתית שנפגעה, נעלה לעומס ראשוני ונכתוב תכנית אימונים אישית שתסייע בהפעלה ראשונית של האיבר הפגוע. נתחיל לעבוד על הגמישות והתגובות קואורדינטיביות שנפגעו בפציעה.

    במקביל, בסטודיו, נאפשר חזרה הדרגתית לפעילות, כאשר מצד אחד הרקדן יבצע תרגילים של רקדן ברמת מתחיל ובכך ילמד את הגוף לחזור לפעילות נכונה, מצד שני יבצע חזרות רק ב"סימון". עליית עומסים והסעת משקל תהיה בהתאם לפציעה.

    בנוסף ייבחן הצורך בשלב זה בליווי מנטאלי, שימור מוטיבציה וכד'.

    הדיאטנית תבצע בדיקות אנתרופומטריות (מדידות, שקילה ובדיקות פיזיולוגיות בסיסיות) כדי לבחון את השינויים התזונתיים הכלליים ובנוסף תיתן את הדגשים המתאימים לצורך המשך ההחלמה.

     

    בשלב השלישי במסגרת הקליניקה נעבוד על העמסה של משקלים עד 80% מהמשקלים המקסימאליים ויכולות תפקוד על הבמה. נקיים אימוני כוח מותאמים אישית ובנוסף נעלה לשלב של אימונים אירוביים מלאים. נשים דגש מיוחד על הקואורדינציה, שיווי משקל ותגובות מהירות שילמדו מחדש תפקוד לאחר פציעה ונבחן את השרשרת התנועתית מחדש.

    במסגרת הסטודיו, הרקדן יקיים שיעורים ברמה בה הוא היה לפני הפציעה, יעמיס משקל באופן מלא או על פי היכולת המקסימאלית האישית.

    האימון המנטאלי ישים דגש על המוטיבציה של החזרה לפעילות מלאה ועל הקושי בהתמודדות עם החזרה לאחר הפציעה.

    בפגישה עם הדיאטנית הרקדן יקבל את הדגשים המתאימים לתזונה בהתאם לרמת הפעילות אותה הוא השיג ולאורח החיים.

     

    בשלב הרביעי והאחרון של השיקום, הקליניקה תספק תכנית עבודה בעומסים מעל הרגילים כדי לבחון את היכולות האמיתיים של הרקדן, תבחן את המצב האירובי ותכתוב תכנית בהתאם ותבחן את ההתנהלות הכוללת של הרקדן ביחס לפציעה. במידת הצורך תתאים אביזרים אורטופדיים או קיבועי עזר.

    בשלב זה יש חזרה מלאה של הרקדן לפעילות על הבמה, ללא מגבלות מיוחדות.

    אם יש צורך בפגישה לצורך אימון מנטאלי תתקיים פגישה כזו כדי לטפל נקודתית ולפי הצורך.

    הדיאטנית תחזיר את הרקדן לתזונה הרגילה שלו בהתאם לאורח החיים שלו, לפי לוח ההופעות, טיסות להופעות בחו"ל וכדומה.

     

    (1)  Based on Harkness center for Dancer's Injuries, M. Liederbach – 1994

    (2)  All Rights Reserved ( כל הזכויות שמורות)

  • הרשמו כאן וקבלו עדכונים על המאמרים החדשים של אריאל הרלב והמומחים של "ללכת עם הגוף"

    *שם מלא:
    *אימייל:
BizMakeBiz פותח ע"י הצהרת נגישות